<h1>ב"ק ל"ט ע"ב</h1>
<h2>דף יז.</h2>
ודוקא אותן חצאי בשר שעל שתי העצמות שנשתייר מעצם אבל אם תחב חצי זית בקיסם או חיברו לשני עצמות אין זה חיבור אפילו הכניסן לבית טהור. דהכי תנן התם באהלות פ"ג [מ"ג] כל שבמת טמא חוץ מן השינים והשיער והציפורן, ובשעת חיבור הכל טמא. כיצד המת בחוץ ושערו בפנים הבית טמא. עצם שיש עליו כזית בשר הכניס מקצתו בפנים והבית מאהיל עליו טמא. שני עצמות ועליהן שני חצאי זיתים, הכניס מקצתן בפנים והבית מאהיל עליהן [טמא] היו תחובין בידי אדם טהור שאין חיבורי אדם חיבור.
ובתוספתא דאהלות פרק רבי יוסי אומר [פ"ד ה"ד] העצם שיש עליו כשני חצאי זיתים, אחד תחוב בידי אדם ואחד תחוב בידי שמים, הכניס את התחוב בידי אדם לבית הבית טהור, אם התחוב בידי שמים [הכניס] לבית הבית טמא שהרי חבירו מצטרף עמו. שני עצמות ועליהם שני חצאי זיתים, הכניס ראשין לפנים יהודה בן נקוסא אומר משום רבי יעקב אפילו שניהם תחובים בידי שמים הבית טהור שאין שני עצמות מצטרפין לשני חצאי זיתים. ולפי התוספתא קם ליה יהודה בן נקוסא בשיטת רבי דוסא אפילו כשמכניס את החצאי זיתים מטהר. וסוגיא דגמרא דידן לא פליגא (בולא) [אלא] בהכנסת ראשיהן השני. ומשום דאין יד לפחות מכזית מטהר. (דאין) [דאי] הן עצמן מטהרין ידות מיבעיא. ותו דרב קאי כוותיה. ולפי התוספתא אין לפרש כגון דהכניס ראשין דאין עליהן בשר, דמשום ידות מטהר. דהא "אפילו" קתני. וכיון דאין חיבורי אדם חיבור אפילו באותן שני חצאין, כל שכן דאינן ידות לחיבור אדם.
ובחלוקת זית ונצל הכל מודים דבלא אהל טהור. אבל עצם כשעורה שנחלק לשנים פליגי רבי עקיבא ורבי יוחנן בן נורי. ומוקי לה במסכת נזיר פרק (שלשה מינין) [כהן גדול] [נ"ב ע"ב] דדוקא יחיד פליג עליה, אבל על אבר מן המת ואבר מן החי ועל חצי קב עצמות ועל רביעית דם הבא משני מתים והשדרה והגולגולת כולן שנחלקו והן משני מיתים רבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרין. וחזרה פליגי רבי ור"ש אם חזר ר"ע מכולן או לא, אבל ברביעית דם עומד במחלוקתו כדאיתא במסכת נזיר פרק (שלשה מינין) [כהן גדול] [נ"ב ע"א]. ויהודה בן נקוסא פירש[תי] שתלמידו [של] רבי עקיבא היה שהרי כאן אמר משמו. וכן בשור שנגח (את הפרה) [ד' וה'] הלכה מעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו
